היסטוריה של מדי לחות

אולי זה היה ריאננדו---- אדם שנולד באיטליה במאה ה-15--- שהיה הראשון שהגה את המכשיר הזה למדידת כמות אדי המים באוויר. הוא הניח חתיכת כותנה מיובשת בצד של חבטה. ואז הוא הניח חפץ באותו משקל בדיוק כמו כותנה בצד השני של הטריקה. כשהכותנה המיובשת סופגת אדי מים מהאוויר, היא נעשית כבדה יותר וצד זה של הטריקה מתחיל לנחות. ההבדל בין שני המשקלים הוא מדד ללחות.

מדענים מודדים לחות יחסית באמצעות מכשיר הנקרא "פסיכומטר". "פסיכומטר" מורכב משני מדי חום הקשורים זה לזה. בועת מדחום עטופה בחומר ספוג במים נקיים. כדי להתחיל במדידת לחות יחסית, סובב את הפסיכומטר עד שהמדחום העטוף שומר על טמפרטורה יציבה, שחייבת להיות נמוכה מזו היבשה. הטמפרטורה שטמפרטורת האוויר האמיתית מיובשת מודדת את המעלה. ההבדל בין שתי הטמפרטורות נקרא "רטוב-בולבדיפרסיה" והוא תוצאה של אידוי מים מחומר. מדענים מתעדים את הטמפרטורה ואת "הדכאון הרטוב" של מדחום נמוך יבש ולאחר מכן יוצרים גרף לחישוב הלחות היחסית. כך פועל גם פסיכומטר במד לחות נורות פסיכומטרופי.